החלטה בתיק מ"ת 6789-08-11

הבקשה

1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בתיק פ"ח 6749-08-11. הסנגור מאשר, כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה לביסוס האישומים, ואינו חולק כי קמה עילת מעצר נגד מרשו. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת אך בשאלה, האם ניתן לנקוט בעניינו של המשיב חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית", או בתנאים אחרים, שלצורך בחינתם עתר הסנגור להזמנת תסקיר מעצר משירות המבחן. 

האישומים

2.         להלן תמצית כתב-האישום, בנוסח שהותר לפרסום, על-פי החלטת בית-המשפט (כב' השופט נ' סולברג) מיום 4.8.11:

כתב-האישום מייחס למשיב, בחמישה-עשר אישומים, ביצוע שורה ארוכה של עבירות הכוללות, בין-היתר, עבירות של החזקה בתנאי עבדות, התעללות בקטינים, כליאת-שווא ועבירות מין ואלימות חמורות.

המשיב, אזרח ישראלי ותושב העיר ירושלים, שראה עצמו נמנה עם חסידות פלונית, הציג עצמו כיורש הרוחני של דמות מוכרת מאותה חסידות עלי אדמות, וכמי שיועד להפיץ את משנתו ברבים. במטרה לממש את היעוד האמור, חי המשיב כבן זוגן של מספר נשים, הביא יחד עם חלקן ילדים לעולם, ודר עם כולן בכפיפה אחת, תוך יצירת מצג של חיי "משפחה" במספר דירות בירושלים ובאזור העיר טבריה. במהלך השנים צירף המשיב ל"משפחתו" שש נשים, בדרכים שונות. המשיב שינה את שמן של חלק מהנשים, ועם חלקן הביא ילדים משותפים לעולם.

על-מנת להביא את הנשים הנזכרות לעיל להצטרף ל"משפחה" ולקבל על עצמן את דרך החיים לצד המשיב ונשים אחרות, יצר המשיב לעצמו דימוי של מי שמשמש כממשיך דרכו של דמות חסידית עלי אדמות. המשיב ייחס לעצמו סגולות ויכולות טרומיות, ושכנע כל אישה בתורה, כי הוא ניחן בכוחות מיוחדים ואף בכוחות ריפוי. באופן שיטתי, נהג המשיב באישה חדשה שזה אך הגיעה אל "המשפחה" בעדינות, והעביר את מסריו בשפה רכה, באינטנסיביות ותוך הפגנת יכולותיו והכריזמה הטבועה בו, עד כדי הבאת הנשים לחיות עמו, ולקבל את דרכו כדרך חיים בלעדית.

עד מהרה, ומשראה לנכון לעשות כן, לאחר שניאותה מי מהנשים להגיע ולחיות במחיצתו, שינה המשיב את טעמו כלפיה, ותחת גילוי אהבה וקירבה פנה לאלימות, כוח ויחס משפיל ומבזה. בנוסף לכך, ולאחר שכבר שכנע את הנשים להאמין במשנתו, גדולתו ודרכו, נהג המשיב מעת לעת ובמצבים תכופים של זעם להטיל קללה על מי מהנשים ולומר להן, כי יקרו להן או למי מבני משפחתם אסונות שונים ומשונים מכוחו הרוחני וסגולותיו. כך, ובאופן שיטתי גרם המשיב לכל אחת מן הנשים לקבל על עצמה את עליונותו ולסור למרותו באופן מוחלט, תוך שהוא זורע פחד ואימה בקרבן ובקרב ילדי "המשפחה".

במרוצת השנים פעלו מי מבין נשותיו של המשיב במלאכת איתור אחר "מועמדות" להצטרף ל"משפחה", זאת על-פי דרישת המשיב ועל-פי ציפיותיו להרחיב את חוג "המשפחה", ול"ייצר" יותר "חיילים" להפצת משנתו. לעיתים הורה המשיב למי מהנשים לפעול לצירוף אישה נוספת כאמצעי ל"המתקת עונש" שהושת על מי מהן. בנוסף לכך, ועם כניסתן אל "המשפחה" פעל המשיב להרחקת הנשים ממשפחתן המקורית, תוך שהוא מייחס למשפחות המוצא כוונות רעות ואחריות לקשיים אותם חוו הנשים עד היכרותן עמו. באופן זה הביא המשיב, מחד גיסא - לניתוק בין הנשים למשפחתן המקורית, ומאידך גיסא - יצר את האיום להחזירן לבית הוריהן כאמצעי ענישה יעיל. במקביל, ותחת מעטה הפעילות המתוארת לעיל, ניהל המשיב את חיי ה"משפחה" ביד רמה, תוך שהוא שולט בנשים ובילדיהן ללא מצרים, ומכפיף אותן לרצונותיו וגחמותיו השונות בדרכי אלימות, השפלה, סחיטה ואיומים.

במסגרת זו, ועל-מנת להטיל מורא ופחד בקרב בני "המשפחה" ניהל המשיב מערך ענישה משפיל ומבזה, אשר כונה בפיו ובפי בני ביתו - "דין". כל אימת שראה לנכון, ומסיבות שונות ומגוונות שלא ניתן היה בהכרח לצפותן מראש, השית המשיב על מי מהנשים או הילדים עונשים קשים ומשפילים. במהלך החלתו של "דין" על מי מהנשים, שיסה המשיב את יתר הנשים, ולעיתים אף מי מבנותיו החורגות במושא ה"דין", ונעזר בצייתנותן על-מנת להוציא אל הפועל את מעשה הענישה, תוך כדי שהנענשת סופגת האשמות, גידופים ואף מכות מנשים אחרות השייכות ל"משפחה". לא אחת, ובהמשך ל"דין" שהוחל על אחת הנשים, הפנה המשיב את זעמו אל עבר אישה אחרת, והטיל עליה, בעצמו או באמצעות מי מבני הבית, עונש משפיל ומבזה משלה.

המשיב אף מיסד בבית ה"משפחה" תפיסה, לפיה הוא עצמו מסמל את "האדם הראשון" ולפיכך מהווה סמל "הטוב", ואילו אלמוני, משיב אחר בתיק מקביל, אשר התגורר במחסן בצמוד לבית "המשפחה", מסמל את "הנחש" ולפיכך משקף את "יצר הרע". המשיב אף מיסד בביתו מציאות בה מתחייבות הנשים, כמו-גם הילדים, להתוודות בפניו בעל-פה או בכתב על מעשים "אסורים" ו"הרהורים אסורים" שביצעו או שחוו. לעיתים סחט המשיב, בכוח ותוך הפגנת אלימות ומעשי השפלה, וידויים מפי הנשים. בתגובה לווידוי הטיל המשיב על הנשים "דינים" קשים או רפים, הכל לפי הישר בעיניו, ואילו הנשים אשר האמינו למצג שיצר בפניהם, כאילו מערכת ה"דינים" המתוארת לעיל אינה אלא "תיקון", קיבלו על עצמן לא אחת את "הדין", לעיתים בעת האירוע ולעיתים בדיעבד, והמשיכו לסור למרותו של המשיב ולשרת את רצונותיו תחת איומי ה"דינים" שריחפו באופן מתמיד על ראשיהן.

במסגרת "הדינים" נקט המשיב שיטות אכזריות שונות ומגוונות, לרבות הרעבה, כליאה, הפרדה כפויה בין אם לילדיה הרכים, תקיפות חמורות ושורה של פגיעות מיניות קשות ומשפילות, ועונשים נוספים שנועדו לבזותן, להשפילן, להפגין את כפיפותן וצייתנותן המוחלטת לו.

לנוכח כל המפורט לעיל, ובשל משטר הפחד והאימה שהטיל בבית "המשפחה", עלה בידי המשיב להכניע את נשותיו ולהכפיפן לרצונו המלא, תוך שהן מבטלות מפניו את עצמן ואת רצונן. כשהן מוחזקות במצב ובתנאים הנזכרים לעיל, יצאו נשות המשיב להפיץ את משנתו, לקבץ נדבות ולאתר נשים נוספות ברחבי ירושלים וברחבי ערים גדולות ומרכזיות נוספות במדינה. הנשים שהו בחוץ משעות הבוקר המוקדמות עד סמוך לחצות הלילה; ולעיתים, וחרף היותן מצויות בעיר אחרת, פנו טלפונית אל המשיב בבקשה לערוך הפסקה או בבקשה לאכול, ולא עשו דבר מבלי לקבל אישור מפורש ממנו. את הכסף שהתרימו העבירו הנשים לידי המשיב, תוך שהן נותנות לו דין וחשבון מפורט לגבי שימושים שעשו בכסף, וכאשר הן חשופות ל"דין" ככל שהשימוש שעשו בכסף לא ישא חן בעיניו.

נשות המשיב הנזכרות לעיל היו אלו אשר החזיקו עבורו ועבור הילדים את הבית, וניהלו את שגרת החיים הבסיסית בו, לרבות הכנת ארוחות, ניקיון ותחזוקה שוטפת אחרת - פעולות ותפקידים בהם לא נטל המשיב חלק. בנוסף לכך, וכשהן נתונות תחת איומם של ה"דינים", והשפעתו העמוקה של המשיב עליהן, נאלצו הנשים מעת לעת - חרף הסתייגות מצד מי מהן - למלא אחר גחמות מיניות שונות של המשיב.

שיטות הענישה ננקטו גם כלפי מי מילדי "המשפחה". כן ביצע המשיב עבירות מין חמורות גם כלפי בנותיו החורגות ומי מילדיו האחרים. ילדי "המשפחה" לא יצאו למסגרות לימודים בגנים ובתי-ספר, והמשיב אסר קבלת שירותים רפואיים מגורמי רפואה מוסמכים, וזאת כדי שלא לחשוף את המתרחש בבית.

3.         שני כתבי-אישום נוספים הוגשו גם נגד שני גברים מבאי בית "המשפחה", שגם להם מיוחס ביצוע עבירות אלימות ומין חמורות, בהוראת "ראש המשפחה": אלמוני, אשר התגורר בבית "המשפחה" ונטל חלק פעיל בביצוע עבירות אלימות ומין רבות, לאורך שנים; ומשיב נוסף אשר נטל חלק בביצוע עבירות אלימות ומין באירוע בודד.

תמצית טיעוני הצדדים

4.       בבקשתה מציינת המדינה, כי בחודש ינואר 2010, נעצר המשיב בחשד לביצוע עבירות פוליגמיה, הזנחת קטינים ועבירת מין, וכי עקב היעדר שיתוף פעולה מצד בני "המשפחה", שוחרר הלה בערבות בתום חקירתו. היא מדגישה, כי הליך זה לא מנע מהמשיב להמשיך ולבצע את העבירות המתוארות בכתב-האישום, שחומרתן ותכיפותן רק גברו לאחר מכן. המבקשת גורסת, כי מעשיו של המשיב מלמדים על מסוכנות בדרגה גבוהה לציבור, וכן לבני המשפחה שנמצאים בתחילתו של הליך שיקום המלווה על-ידי רשויות הרווחה, וכי בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, שחרורו מן המעצר יביא לשיבוש הליכי משפט. עוד טוענת המבקשת, כי קיים חשש שהמשיב יתחמק מאימת הדין, ואף יימלט מן הארץ, ובפרט כאשר בנוסף לאזרחות הישראלית יש לו גם אזרחות זרה. לפיכך, ועל-רקע חומרתן יוצאת הדופן של העבירות ונסיבות ביצוען, סוברת המאשימה כי אין כל חלופה הולמת למעצר; ומשכך, מתנגדת לבקשת הסנגור להזמנת תסקיר מעצר.

5.       הסנגור מאשר, כאמור, כי קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו, ואף אינו חולק כי קמה עילת מעצר נגד מרשו. הוא מבקש, כי בית-המשפט יזמין תסקיר מעצר, אשר יבחן חלופת מעצר, לפיה ישהה המשיב בתנאי "מעצר בית" בבית הוריו בירושלים, זאת בפיקוח מתמיד של אחד מן ההורים, או חלופת מעצר אחרת ששירות המבחן יסבור כי הנה הולמת. לגופה של הבקשה טוען הסנגור, כי ניתן להפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב, באמצעות חלופת מעצר; כי אין אינדיקציה בחומר הראיות לחשש בדבר השפעה על עדים ושיבוש הליכים, ובפרט כאשר חלק מבני "המשפחה" לא יהיו עדי תביעה אלא עדי הגנה; וכי אין בחשש מהימלטות מן הארץ ממש, שכן המשיב לא עזב את המדינה מזה עשרים שנה, חרף העובדה שהוא בעל אזרחות זרה, בנוסף לאזרחות הישראלית, מה-גם שעילת החשש מהימלטות לא צוינה בבקשה למעצר.